דימוי עצמי

קיים איזשהו מיתוס האומר כי שמנים הם בעלי דימוי עצמי מיושב יותר, שמחים יותר ויש להם לב טוב יותר.
מחקר שבידינו מראה ההפך בדיוק: אנשים בעלי עודף משקל סובלים  יותר מאחרים מדיכאון, דימוי עצמי נמוך, ומסיבוכים של מחלות פיזיולוגיות שגורמים להפרעות בתפקוד, לעצבנות ולחרדות.

המיתוס ששמנים הם עליזים יותר -  קיים, אבל העובדות מדברות בעד עצמן:  הסיכון המוגבר לסוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות הורמונליות, המצבים הנפשיים המורכבים שהם מנת חלקם של הסובלים מעודף משקל. בצורה גסה ניתן לחלק אנשים בעלי עודף משקל על פי התייחסותם לדימוי הגוף שלהם לשניים: אנשים שהיו בעלי עודף משקל בילדותם לעומת כאלה שלא היו בעלי עודף משקל.

בדרך כלל, אנשים שהשמינו כבוגרים, כלומר, לאחר גיל 20 בערך, הם בעלי תפיסה יותר ריאלית של עצמם. לעומתם, אנשים שהיו שמנים בילדותם, בגיל ההתבגרות נמצאו כתופסים תפיסה מוטעית את גופם. ממחקרים שנעשו מתברר כי לעיתים קרובות, גם אימותיהם של בעלי עודף משקל התייחסו בצורה מעוותת אל גוף הילד, ותפיסה זו העבירו אל הילד, שהפנים אותה, והיום זוהי תפיסתו את גופו.

עניין אחר הקשור בתפיסה לא נכונה של הגוף הוא תפיסה מוטעית של תפקודי הגוף. אדם בעל משקל עודף אומר לעיתים לעצמו: "מספיק לי להסתכל על אוכל בכדי להשמין", "אחרים אוכלים הרבה יותר ממני ואינם משמינים", "אני עושה דיאטה ולא יורד במשקל". חשוב לציין כי אכן קיימים שינויים מטבוליים בין אנשים ויש גוף ש"משמין" ביותר קלות מגוף אחר, אולם עדיין ב-99% מהמקרים, האדם אינו מעלה במשקל אם אינו אוכל אכילת יתר, והוא מצליח לרדת במשקלו רק אם הוא מקפיד על הכנסת מעט קלוריות לגופו.

כיון שהחברה שלנו שוללת השמנה, לעיתים קרובות, נבנות באנשים בעלי עודף משקל תחושות בלתי נוחות לגבי המראה שלהם. תחושות אלה עלולות להביא לדימוי עצמי נמוך, להרגשה של חוסר שליטה במתרחש בגופנו ובחיינו ולחוסר בטחון במפגשים ראשונים עם אחרים.

שלח לחבר	הוסף למועדפים	גירסא להדפסה	לראש העמוד